תוכן עניינים

 

הגנת הצרכן

הממונה על הגנת הצרכן - תפקידים וסמכויות

 איסור על הטעיית הצרכן

ניצול מצוקת  הצרכן

חובות גילוי לצרכן

הצגת מחירים

סימון טובין

גודל האותיות בחוזה אחיד

עסקה ברוכלות

עסקת מכר מרחוק

עסקה בעניין רכישה של יחידות נופש

פרסומות המכוונות לקטינים

הצגת סימני אימות זהב

פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים

תקנים למען הגנת הצרכן

 

 

 

צרכן יקר

 

אנו חיים בחברה צרכנית והצרכנות היא תחום מרכזי בהווית חיינו, היא נוגעת לחלק משמעותי מפעילותינו היומיומית ומשפיעה על התנהגותנו הכלכלית והערכית. לנושאי הצרכנות משקל הולך וגדל במכלול המרכיבים של איכות חיינו. לפיתוח התחום של הגנת הצרכן חשיבות לכלל הציבור והשפעה על עיצוב דמות החברה בה אנו חיים.

 

באחריות משרד התעשייה המסחר והתעסוקה מספר חוקים המטפלים בהיבטים הצרכניים של חיינו הכלכליים. החוקים העיקריים המופעלים על ידינו הם:

א   חוק הגנת הצרכן: החוק עוסק במערכת היחסים שבין "צרכן" ו"עוסק" ומתרכז במערכת היחסים הנובעת מעסקת מכר של נכס או מתן שירות. בחוק ובתקנות מכוחו כלולים הזכויות והחובות של הצדדים, האחד כלפי השני. אולם, נקודות ההשקה בין עוסק וצרכן רחבות הרבה יותר ואין בעובדה שהחוק אינו מטפל בהן במפורש, כדי לגרוע מחשיבותן ומהצורך להנחילן לשני הצדדים.

     חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים: מכוח זה אוכפים את צו הצעצועים המסוכנים.

     חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים: מכוחו מפקחים על מחירי מצרכים ושרותים המיוצרים ע"י מנופולים או קרטלים ולא קיימת בשוק תחרות ממשית.

ד   פקודת המשקלות והמידות: תפקידה לוודא שמכשירי המדידה בעסקים מדוייקים ותקינים, מכשירי המדידה שבפיקוח היחידה כוללים מכשירים המודדים מסה(משקל), אורך או נפח.

ה   חוק התקנים: מפקח על שיווק מוצרים החייבים בתקן רשמי ואוכף עמידה בתקנים.

העילות לחיוב בתקן רשמי הן: בריאות, בטיחות ואיכות סביבה.

 

אכיפת החוקים נעשית על ידי מחוזות המשרד העוסקים הן בביקורות יזומות והן בטיפול בתלונות המגיעות מהצרכנים.

 

חלק מהתנהגות צרכנית נבונה מתבסס על מידע רלוונטי ועדכני על הזכויות והחובות של הצרכנים והעוסקים.

להלן מידע והדרכה בנושאי הצרכנות השונים.

 

צביה דורי                                                                                    יצחק קמחי, עו"ד

מנהלת מינהל סחר פנים                                                        הממונה על הגנת הצרכן

 

 

הגנת הצרכן

 

"התפתחות הייצור והמסחר בישראל וביחוד שכלול דרכי השיווק, תיחכום דרכי הפרסום, הגברת התחרות בשוק המוצרים המיועדים לצרכן, ועליית רמת החיים, הביאה לידי כך שהצרכן מתפתה לעתים לרכוש מוצרים שאינו זקוק להם, או שהם באיכות נמוכה מזו שנצטיירה לעיניו נוכח הפרסום שניתן למוצר או לשירות, ולעתים אף לרכוש מוצר או לקבל שירות כשלגבי חלק מהפרטים החיוניים, כגון המחיר האמיתי, האיכות והכמות הנמכרת, הוא הוטעה על ידי הפרסומת שגילתה טפח וכיסתה טפחיים". (מתוך הצעת חוק הגנת הצרכן)

תפיסת המחוקק היא כי לצרכן דרושות הגנות מיוחדות מעבר לאלה שבחקיקה הכללית וכי מן הראוי שהטיפול בהגנתו ירוכז בידי רשות מיוחדת.

הגנת הצרכן מפני אלה מושגת כיום באמצעות חוק הגנת הצרכן שהנושא העיקרי בו, הוא איסור הטעיית הצרכן. כדי להגן על הצרכנים נקבעו בחוק הגנת הצרכן, בתקנות ובצווים מכוחו, שורה של חובות ואיסורים על העוסקים שהם היצרנים, היבואנים, הסוחרים ונותני השירותים שמטרתם למנוע את הטעיית הצרכנים, להביא לידיעתם מידע מלא ככל האפשר על טיב העסקה שהם עומדים לעשות, ולתת להם כלים לממש את זכויותיהם בדרך של הגשת תובענות לפיצויים במקרה של נזק שנגרם להם עקב הפרת הוראות החוק.

הצרכנים יכולים לתבוע את העוסקים בבית המשפט לתביעות קטנות ואף להגיש תובענות יצוגיות מקום בו הדבר ניתן על-פי דרישות החוק והפסיקה. משרד התמ"ת עוסק באכיפת החוק במקרים בהם נתגלו עבירות במישור הפלילי. החוק חל על עסקאות צרכניות בלבד כלומר על עסקאות של צרכן הקונה נכס או מקבל שירות לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי.

 

סחר הגון בהלכה

 

ההלכה רואה בחומרה רבה גניבת דעת ורמאות במקח וממכר. וכך שנינו בתוספתא (בבא קמא פרק ז"ב): "שבעה גנבים הם, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות". בין היתר נקבע כי אין לייפות מצרך באופן המטעה את הלקוח, שיחשוב שהמצרך טוב מכפי שהוא באמת. אין לייחס למצרך תכונה שאין לו. אין למכור מצרך שיש בו סכנה לבריאות תוך העלמת תכונה זו על ידי תאור כוזב. שינוי בציון מקור המוצר עשוי אף הוא, להיכלל בגניבת דעת.

לחוק שורשים עמוקים במקורות המשפט העברי, הנותנים הגנה רחבה לצרכן במסגרת הלכות הונאה וגניבת דעת. היסוד להלכות אלו הוא במקרא: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמתיך אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה, 14).

את חומרתם של מעשים שיש בהם הונאה, הפקעת שערים וכדומה הדגישו חכמינו בבבא בתרא לאמור: "אוצרי פירות ומלווי בריבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים, עליהם הכתוב אומר "מתי יעבור החודש ונשבירה שבר ונפתחה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה"

ובשמו של רבי לוי נאמר:"קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות".

 

הממונה על הגנת הצרכן - תפקידים וסמכויות

 

הפיקוח על ביצוע הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 מוטל על הממונה על הגנת הצרכן, עובד משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, המתמנה לתפקידו על ידי הממשלה.

בחוק מוסדרים בין היתר הנושאים הבאים:

·         איסור הטעיית הצרכנים

·         איסור ניצול מצוקתם

·         איסור פרסומת מטעה

·         כללים בנוגע למכירות באשראי

·         חובות גילוי ומידע לצרכן

·         כללים בדבר פרסומת המכוונת לקטינים

·         חובות וכללים בדבר סימון טובין 

·         חובות וכללים בדבר הצגת מחירי מוצרים ושירותים 

·         חובות בדבר מתן מידע לצרכנים והגנות בסוגי עסקאות מיוחדות:

עסקאות ברוכלות (מכירות מדלת אל דלת)

עסקאות בדירות נופש

עסקאות מכר מרחוק (עסקאות, שאין בהן קשר ישיר בין מוכר לקונה, המתבצעות בעקבות פנייה של עוסקים לצרכנים באמצעי פרסום שונים, וההתקשרות נעשית בטלפון או בכל אמצעי אלקטרוני, ללא נוכחות משותפת של הצדדים).

מידע בדבר קרינה בלתי מייננת מטלפון נייד. 

·            תובענות ייצוגית

 

לממונה תפקידים נוספים: 

·      לטפל בתלונות שראה בהן ממש על הפרת הוראות חוק זה או על פגיעה אחרת בצרכן: הטעיית הצרכן, ניצול מצוקת הצרכן, אי מילוי חובות גילוי לצרכן, פרסום מטעה, מכירות באשראי, אי סימון טובין, עסקאות מיוחדות: רוכלות, דירות נופש, מכר מרחוק.  

·         לערוך וליזום סקרים ומחקרים בענייני צרכנות.

·         לטפל בכל עניין אחר הקשור להגנת הצרכן ואשר לא הוטל בדין על רשות אחרת.

 

חוק הגנת הצרכן חל על המשק כולו, למעט ענפי הבנקאות והביטוח שהוצאו במפורש מתחולתו. לפיכך, לממונה סמכויות גם בתחומים הנמצאים בסמכותם של משרדי הממשלה האחרים ועל גופים וחברות המצויים באחריות אותם משרדי ממשלה, ואשר עליהם חל חוק הגנת הצרכן. לדוגמה: החברות לתקשורת הסלולרית או החברות לתקשורת בינ"ל, הנמצאות בתחומו של משרד התקשורת, או חברות ממשלתיות הנותנות שירותים, כגון חברת החשמל וחברת הבזק. אלה לכאורה אינם תחומים הנמצאים בסמכות משרד התמ"ת, אולם בכל הנוגע להגנת הצרכן, לשמירה על האינטרסים של ציבור הצרכנים, לקיומה של תחרות, למסחר הוגן ולמתן מידע, יש למשרד התמ"ת סמכות לפעול.

 

לצורך ביצוע תפקידיו הוענקו לממונה סמכויות שונות שהוא מאציל למבקרים ולחוקרים במחוזות המשרד. הממונה רשאי, בין השאר, לערוך חקירות פליליות, לתפוס מסמכים ודוגמאות של מוצרים, לבדוק טובין ושירותים.

 

.  אל יחידת הממונה על הגנת הצרכן מגיעות תלונות ופניות מציבור הצרכנים. תלונה המגלה עבירות על החוק מועברת לבדיקה במחוזות המשרד הכפופים למינהל סחר פנים. בסיום החקירות מתקבלת החלטה בלשכות המשפטיות במחוזות אם להגיש כתב אישום בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, או לנקוט צעדים אחרים בהתאם להוראות החוק.

 

מחוקק קבע בחוק גם כלים אדמיניסטרטיביים שיסייעו בשמירה על החוק:

·      קבלת התחייבות, לפי סעיף 28 לחוק, מעוסק שעבר לכאורה עבירה על הוראות החוק, שלפיה העוסק מתחייב להימנע מלעבור עבירה על הוראות החוק. התחייבות זו מגובה בערובה כספית.

·      להעמיד עוסק על חובתו להפסיק פעולות שיש בהן לכאורה הפרת הוראות חוק זה או שלא לחזור עליהן.

·         הוצאת צווי מניעה, סמכות הנתונה גם ליועץ המשפטי לממשלה.

 

3.  פעילות מונעת - את פעילות היחידה להגנת הצרכן מנחה התפיסה, שצרכנות נבונה היא אחד התנאים הבסיסיים לאיכות חיים במדינה מודרנית. לפיכך, מטפלת יחידת הממונה על הגנת הצרכן בנושאים של חינוך לצרכנות נבונה, מתן מידע, הדרכות, פרסומים ותכניות לימודים בשיתוף פעולה עם גורמים שונים במשק.

 

4.  ממונה הוקנו סמכויות נוספות מכוח החוקים הבאים:

·         חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו- 1996: חוק זה קובע נורמות להסדרת הפעילות בתחום. עיקרו איסור בתיווך במקרקעין ללא רישיון, וחובות המוטלות על העוסקים בתיווך.

·         חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח- 1958: חוק זה מחייב פעילות ופרסום של מוסדות אקדמאיים ושלוחותיהם בכל הקשור לקבלת היתר, הכרה או רישיון של המועצה להשכלה גבוהה. החוק קובע גם חובת גילוי ומתן מידע ללומדים באותם מוסדות.

·         חוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982: חוק זה מקנה לממונה על הגנת הצרכן סמכות לפנות לבית הדין לחוזים אחידים ולהופיע בו, ולקבל מעוסקים שונים העתקים מחוזי ההתקשרות שלהם עם הצרכנים.

 

 

איסור על הטעיית הצרכן

 

האיסור המרכזי בחוק הגנת הצרכן הוא איסור הטעיית צרכן בס' 2 לחוק.

מפסיקת בית המשפט העליון עולה, כי החוק אינו דורש הטעיה הלכה למעשה. כל שנאסר על פיו הוא עשיית דבר "העלול להטעות צרכן". מטרתו של איסור זה להבטיח, כי הצרכן יקבל מידע מלא ואמיתי על העסקאות שהוא חפץ לבצע. איסור ההטעיה מתפרש על כל מעשה או מחדל בכתב או בעל-פה, העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה.

בחוק מצויינים למעלה מעשרים עניינים שהטעיה בהם תחשב למהותית בעסקה ותהווה עבירה פלילית, אולם אין זו רשימה סגורה.

הפרטים הנחשבים לפרטים מהותיים בעסקה הם:

1.         הטיב, המהות , הכמות והסוג של נכס או שירות;

2.         המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;

3.         מועד ההספקה או מועד מתן השירות;

4.         השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם;

5.         דרכי הטיפול בנכס;

6.         זהות היצרן, היבואן או נותן השירות;

7.         השם או הכינוי המסחרי של הנכס או השירות;

8.         מקום הייצור של הנכס;

9.         תאריך הייצור של הנכס או תאריך תפוגתו;

10.       החסות, העידוד או ההשראה שניתנו ליצור הנכס או למכירתו או למתן השירות,

11.       התאמתו של הנכס או השירות לתקן, למפרט או לדגם;

12.       קיומם של חלפים, אביזרים או חומרים המיוחדים או המתאימים לתיקון הנכס או לשימוש בו;

13.       המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית.

14.       חוות דעת מקצועית או תוצאות של בדיקה שניתנו לגבי טיב הנכס או השירות, מהותם, תוצאות השימוש בהם,      והסיכונים הכרוכים בהם;

15.       השימוש הקודם שנעשה בנכס או היותו חדש או משופץ;

16.       שירות אחזקה ותנאיו;

17.       תנאי אחריות לנכס או לשירות;

18.       כמות הטובין שבמלאי מסוג נושא העסקה,

19.       היות העסקה שלא במהלך עסקים.

20.                היות מקורו של הנכס הנמכר בפשיטת רגל, בכינוס נכסים או בפירוק של חברה.

 

בנוסף נקבע בחוק כי:

·      לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן     שירות.

·      לא יציב עוסק שלט ולא יודיע בכל דרך אחרת, שאין הוא אחראי לכל נזק גוף העלול להיגרם לצרכן בתחום העסק או בחצריו.

·      במקום בו מודיע העוסק כי לא ניתן לבטל את העסקה, עליו לסייג הודעתו באופן שיובהר שאין הדבר חל במקרים בהם החוק מאפשר ביטול.

·         האיסור על הטעיה כאמור לעיל חל גם על פרסומת.

 

ניצול מצוקת  הצרכן

 

סעיף 3 לחוק אוסר על עוסק לקשור עסקה באמצעות דבר שיש בו ניצול של חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן, או בשל אי ידיעת השפה שבה נקשרת העסקה.

כמו כן אוסר הסעיף ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו במטרה לקשור עסקה "בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת".

 

דבר בסעיף זה כולל כל מעשה או מחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת שיש בה ניצול כאמור.

 

חובות גילוי לצרכן

 

סעיף 4 לחוק מטיל על עוסק חובה לגלות לצרכן:

1.   כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס.

2.   כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת, כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש או טיפול רגיל.

3.   כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

 

הוראות הסעיף חלות גם על שירות.

 

הצגת מחירים

 

חשיבות הצגת המחירים

 

תכלית הצגת המחירים להביא לידיעת הצרכן את מחיר המצרך או השירות לפני ביצוע הקנייה. ידיעת המחיר טרם הקנייה היא מידע מהותי וחיוני שצריך להימצא בידי הקונה והיא מאפשרת לו להחליט אם כדאי לו לרכוש את המצרך או את השירות, מונעת הפליה במחירים בין קונה לקונה, פוטרת את הקונה ואת המוכר מדין ודברים על המחיר ומאפשרת לצרכן לדעת אם המחיר ששילם בקופה זהה למחיר שהוצג על המוצר.

 

עקרונות החוק בנושא הצגת מחירים

 

בחוק נקבעו שני העקרונות המרכזיים הבאים:

• הצגה, פרסום ונקיבת המחיר הכולל בלבד של נכס או של שירות. המחיר הכולל מוגדר כ"מחיר הכולל את סך כל התשלומים בעבור נכס או שירות ואת סך כל המסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על ידי עוסק, לרבות

1.       מס ערך מוסף, אגרות או תשלומי חובה;

2.     כל תשלום אחר הנילווה לרכישת אותו נכס או שירות, מבלי שניתנת לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה."

 

·         הצגה, פרסום ונקיבת מחיר של נכס או שירות  במטבע ישראלי בלבד.

 

להלן פירוט עקרונות אלה:

 

1. הצגת המחיר הכולל בלבד של נכס*.

דוגמאות:

יש להציג אך ורק את מחיר המוצר כשהוא כולל מע"מ. יש להציג את מחירו הכולל של המוצר (כולל דמי משלוח, דמי טיפול וכל תשלום נילווה). אולם, במקום שבו ניתנת לצרכן אפשרות מעשית לקחת את המוצר באופן עצמאי ניתן להציג את המחיר ללא דמי המשלוח וכו', בתנאי שהדבר- מצוין במפורש.

 

2.  הצגת מחירו של נכס במטבע ישראלי בלבד* למעט הפטורים הקבועים בחוק שיפורטו בהמשך.

 

המחיר המחייב - במקרה של הבדל בין המחיר המוצג על מוצר לבין המחיר הנדרש עבורו בקופה, תהיה עדיפות למחיר המוצג על גבי המוצר. יובהר, כי משרדנו מתייחס לנושא זה בחומרה, ורואה בו, בהתאם לנסיבות, גם עבירת הטעיה.

 

* יובהר כי הוראות אלו לגבי הצגת המחיר הכולל ובשקלים בלבד חלות גם על טובין המוצגים לראווה ע"י עוסק.

 

3.  הצגת מחיר כולל ובמטבע ישראלי בלבד של שירותים שקבע השר. נכון להיום, יש חובה להציג את

 מחירי השירותים של מספרות ומכבסות בלבד (עוד מחקיקה קודמת) ולא של כלל השירותים.

 

4.  החלת העקרונות בדבר הצגת מחיר כולל ובמטבע ישראלי בלבד גם על פרסום ונקיבת מחיר של נכס

     או שירות ע"י עוסק.

דוגמאות:

בעלי מקצוע למיניהם, הנותנים שירותים כגון אינסטלטור, חשמלאי וכו' חייבים לפרסם ולציין מחירים הכוללים מע"מ בלבד. אולמות אירועים חייבים לפרסם את מחיריהם בשקלים בלבד.

 

הוראות פטור

 

החוק קובע הוראות פטור לעקרונות הנ"ל.

אנו נתרכז בהוראה העיקרית הנוגעת לצרכנים, ועניינה פטור מהצגת מחירי מוצרים ושירותים במטבע ישראלי במקרים ובאופן המפורטים בחלק ב' לתוספת לחוק, ביניהם: 

·         מוצרים הנמכרים במחסני מכירה ליוצאים לחו"ל (דיוטי פרי) - מחירם בשקלים ייקבע לפי השער היציג. 

·    שירות הולכת נוסעים או הובלת מטענים מישראל או אליה (כרטיסי טיסה) וכן חבילות תיירות ונופש היוצאות מישראל - מחירם בשקלים חדשים ייקבע לפי שער המכירה האחרון, כפי שפורסם בעיתון יומי בישראל.

 

דרך הצגת מחירים של סוגי מצרכים מסוימים

 

יש סוגי מצרכים שניתן להציג את מחירם לא על גבי המצרך או על אריזתו, ובלבד שהצגת המחיר כאמור נראית לעין, ברורה וקריאה בדרך המאפשרת לכל אדם לדעת את מחיר המוצר. מצרכים אלו ואופן הצגתם מפורטים בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הצגת מחיר של סוג מצרכים מסוימים), התשנ"א-1991, המופיע באתר האינטרנט של משרדנו   www.moital.gov.il דוגמאות: 

•      ירקות או פירות טריים בתפזורת - ניתן להציג את מחירם ע"י הצבת שלט על המצרך או מעליו, או ע"י הצמדת תווית למדף שמתחת למצרך, ועליהם מצוין המחיר ל- 1 ק"ג. 
•      מוצרים הנמכרים מאחורי דלפק מתוך המלאי ולצרכן אין גישה אליהם - אין צורך להציג מחירים על גביהם ודי בהעמדת קטלוג מחירים על הדלפק לעיון הצרכן.

 

סימון טובין

 

מטרת סימון טובין

 

כלי חשוב המסייע לצרכנים בקנייה נבונה ונכונה של מוצרים המיועדים לשימושם הינו סימון הטובין.

הסימון מכיל מידע רב שתפקידו לסייע לנו בתהליך קבלת ההחלטות שאותו אנו מבצעים לפני הרכישה ואחריה.

לסימון מספר מטרות:

אזהרה - בנושא בטיחות ובריאות.

הדרכה - הוראות התקנה, הפעלה, שימוש ותחזוקה.

מידע כללי - על היצרן, על היבואן וכן על המוצר, איכויותיו, כמותו, מחירו, מרכיביו וכו'.

הוראות הסימון הכלליות בחוק הגנת הצרכן חלות על כל המוצרים למעט קבוצות המוצרים הבאות: 

·      כל המוצרים שחל עליהם תקן ישראלי רשמי. במקרה זה הוראות הסימון הינן חלק מהתקן ומחייבות בהתאם. 

·      מוצרים שהוצאו במפורש מתחולת חוק הגנת הצרכן ואופן סימונם נקבע בחוקים אחרים. העיקריים שבהם: מזון, מוצרים של תעשיות הדפוס (ספרים, עיתונים וכדומה) יצירות אומנות ועתיקות. 

·         הוראות סימון בצווים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (כגון מקררים, מכונות כביסה, מקלטי טלויזיה).

ישנן בחוק הוראות מיוחדות למספר קבוצות מוצרים.

הוראות אלה באות נוסף להוראות הכלליות. למשל: הוראות סימון לרהיטים, לכלי בית, למוצרי נייר ולהלבשה.

הסימון הוא תעודת הזהות של המוצר, ועל כולנו לדאוג כי היתרונות שאנו יכולים להפיק מסימון על פי החוקים השונים, יהיו חלק אינטגרלי מחיי המסחר ומנורמות התנהגות מקובלות, שיובילו לשיפור איכות חיינו.

 

המסגרת החוקית

 

 על פי החוק בישראל ניתן לחייב עוסק לסמן טובין בפרטים אלה:

מחיר הטובין לצרכן (כולל מע"מ); תאריך ייצורם