57.1% מן התלמידים שהשתתפו במסגרות ההכוון עבדו בעת ראיון מעקב שנערך 8-12 חודשים מתום לימודיהם או בין יום הראיון לסיום הלימודים במסגרות. 38.1% מהתלמידים שהשתתפו במסגרות ההכוון עבדו בעת הראיון שנערך לאחר הלימודים ומשך עבודתם עד יום הראיון עמד על 6 חודשים בממוצע.

 

ממצאים אלה עולים מניתוח שנערך לאחרונה על נתוני הלומדים ב-25 קורסים של מסגרות הכוון, שנפתחו בין החודשים מרץ לספטמבר 2004. המודל של מסגרות ההכוון פותח על ידי האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם במשרד התמ"ת עבור מקבלי הבטחת הכנסה שהתקשו להשתלב בשוק העבודה. מדובר בהפעלת תוכנית ניסויית המקנה למשתתפים כישורי עבודה ולמידה מחד וטיפול בהשמתם בעבודה, מאידך, לרבות חונכות וליווי אינטנסיבי  של צוות מקצועי במהלך הטיפול.

 

הממצאים מתבססים על סקירה שנכתבה ע"י ד"ר מיכל סופר במינהל מחקר וכלכלה, משרד התמ"ת. ראיונות המעקב אחר התלמידים נועדו לשמש תשתית לתכנית הערכה ומידת הצלחתה של המסגרת. זאת ועוד, לאחרונה מינהל מחקר וכלכלה התבקש לבחון אפשרות של יישום המודל גם על אוכלוסיות מוחלשות אחרות, כמו למשל, אנשים עם מוגבלויות ואוכלוסיית המבוגרים (בני החמישים ומעלה), תוך הדגשת הצרכים המיוחדים של האוכלוסיות הללו לנוכח קשיי התעסוקה שלהם.

 

עיקרי הממצאים

ü       87.5% מהתלמידים שהשתתפו במסגרות ההכוון ושנבחנו בסקר זה, היו נשים, 44.3% היו יהודים ותיקים, 56.6% רווקים, 30.7% נמנו על המגזר הערבי ו-25.1% היו עולים חדשים. 50.3% מהתלמידים היו חילונים, בעלי כ-12 שנות לימוד בממוצע וגיל ממוצע של  33 שנים.

ü       38.1% מהתלמידים שהשתתפו במסגרות עבדו בעת הראיון שנערך 8-12 חודשים לאחר הלימודים.

ü       מקרב אלה שלא עבדו בעת הראיון שנערך לאחר סיום הלימודים, 69.2% לא עבדו אף פעם מסיום לימודיהם, 30.8% עבדו בין יום הראיון לסיום הלימודים.

ü       שיעור התלמידים שהשתתפו במסגרות שעבדו בעת הראיון שנערך לאחר סיום הלימודים או בין יום הראיון לסיום הלימודים, עמד על 57.1%.

 

תלמידים שעבדו בעת הראיון שנערך בין 8עד 12 חודשים לאחר סיום הלימודים

ü       31.5% מן התלמידים שעבדו בעת הראיון, שנערך לאחר סיום הלימודים, מצאו את עבודתם באמצעות בני משפחה, חברים או מכרים. 6.3% מצאו את עבודתם בסיוע צוות מסגרות ההכוון.

ü       הענפים הכלכליים השכיחים בהם הועסקו התלמידים שעבדו בעת הראיון היו ענף המסחר[1] (26.1%) כמו גם התעשייה והבינוי (25.2%). משלחי היד השכיחים היו המכירות והשירותים (39%) וגם הפקידות (23.7%).

ü       26.7% מן התלמידים שעבדו בעת הראיון הועסקו באמצעות חברת כוח אדם.

ü       שכרם החודשי הממוצע[2] של התלמידים שעבדו בעת הראיון עמד על כ-2,851 ₪.

ü        התלמידים שעבדו הועסקו במקום עבודתם בעת הראיון 6.2 חודשים בממוצע[3].

תלמידים שעבדו בין יום הראיון  ובין סיום הלימודים ולא עבדו ביום הראיון

ü       29.4% מן התלמידים שעבדו בין יום הראיון, שנערך 8-12 חודשים לאחר הלימודים, לבין סיום הלימודים מצאו את עבודתם האחרונה באמצעות בני משפחה, חברים או מכרים. 14.3% מצאו את עבודתם בסיוע צוות מסגרות ההכוון.

ü       הענפים הכלכליים השכיחים בהם הועסקו התלמידים שעבדו בין יום הראיון לסיום הלימודים, במסגרת עבודתם האחרונה, היו ענף התעשייה והבינוי (30%) וענף השירותים הציבוריים[4] (25%). משלחי היד השכיחים היו המכירות והשירותים (30%) וגם עובדים בלתי מקצועיים (23.3%).

ü       30% מן התלמידים שעבדו בין יום הראיון לסיום הלימודים הועסקו בעבודתם האחרונה, באמצעות חברת כוח אדם.

ü       שכרם החודשי הממוצע[5] בעבודתם האחרונה, של התלמידים שעבדו בין יום הראיון לסיום הלימודים עמד על כ-2,758 ₪.

ü       התלמידים שעבדו בין יום הראיון לסיום הלימודים הועסקו במקום עבודתם האחרון 3.8 חודשים בממוצע.

ü       66.7% מן התלמידים שעבדו בין יום הראיון לסיום הלימודים ציינו כי עבודתם האחרונה הסתיימה ביוזמת המעסיק. הסיבה השכיחה לסיום ההעסקה הייתה צמצומים או סיום עבודה עונתית (55.3% מן התלמידים).

 

תלמידים שלא עבדו כלל מסיום הלימודים

ü        קבוצת התלמידים שלא עבדו אף פעם מסיום הלימודים התאפיינה בהשוואה לשאר הקבוצות, בייצוג יתר של רווקים, ערבים ודתיים או דתיים מאוד.

ü        50.8% מן התלמידים שלא עבדו כלל מסיום הלימודים, לא עבדו גם בחמש השנים האחרונות בישראל. חרף העובדה שחברי קבוצה זו לא עבדו כלל לאחר סיום לימודיהם, 69.4% מחברי הקבוצה חיפשו עבודה באופן פעיל לאחר לימודיהם.

 

מצ"ב הסקירה המפורטת .