בית משפט השלום בחיפה                                                               תפ 003093/02

רח' תל-אביב 11, חיפה

 

בפני כב' השופט א. טובי                                                                        תאריך : 06/07/2003

 

בעניין                       מדינת ישראל

                               ע"י ב"כ עוה"ד

                                                                                                                               המאשימה

 

-נ ג ד -

 

1.       טופ טרייר יבוא ושיווק ישיר בע"מ

2.       קדוש ניסים

3.       אליק אברהם

 

                                                                                                                               הנאשמים

נוכחים:                    ב"כ המאשימה: עו"ד גב' בורנשטיין

                               ב"כ הנאשמים: עו"ד חדאד

 

פרוטוקול

 

הכרעת דין

 

1.      הנאשמת מס' 1 הינה חברה רשומה אשר עסקה במועדים הרלוונטיים, בין היתר, ביבוא ובשיווק מוצרים שונים בדיוור ישיר. הנאשמים 2 ו- 3 היו באותם מועדים מנהליה הפעילים של הנאשמת.

 

2.      כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום ובו יוחסו להם מספר עבירות כמפורט להלן :

 

א.      באישום הראשון נטען כי במהלך השנת 2001 פרסמו הנאשמים חוברות שונות בהן הציעו לצרכן בין היתר, מערכת סכו"ם שכונתה על ידם כ- "יוקרתית", המכילה 72 חלקים מחיר של 799 ש"ח.

 

ב.      ביום 22.02.01 התקשרה המתלוננת, מרים לינשה, לנאשמים במטרה להזמין קוצץ ירקות שהוצע באחת החוברות במתנה תמורת דכוי משלוח בלבד. בשיחת הטלפון שניהלה עם המוקדנית מטעם הנאשמים שוכנעה המתלוננת לרכוש מערכת סכו"ם בטענה כי באותו יום חל מבצע ולפיו עד לשעה 00 : 21 ניתן לרכוש את המערכת במחיר מוזל של 299 שייח. בנוסף, הוסבר למתלוננת כי מדובר במערכת סכו"ם יוקרתית מתוצרת חברת "סולינגן" מגרמניה.

 

ג.       שלושה חודשים לאחר אותה שיחה, משהגיעה מערכת הסכויים לביתה של המתלוננת התברר כי זו אינה זהה לתצלום המופיע בחוברת והיא אינה נושאת סימון של שם היצרן וארץ הייצור או כל סימון אחר ואף אינה מתוצרת חברת "סולינגן" כפי שהובטח. בנוסף, תחת לקבל קוצץ ירקות כפי שהזמינה המתלוננת, נשלח לביתה מוט פלסטיק לערבוב נוזלי מזון.

 

ד.      המתלוננת החזירה את המוצרים שהיא קיבלה וביקשה את החזר כספה אך תחת זאת שלחו הנאשמים לביתה מערכת סכו"ם חליפית. גם מערכת זו היתה מאיכות ירודה ולא מתוצרת "סולינגן" כפי שהובטח.

 

ה.      לאחר שגם מערכת זו הוחזרה על ידי המתלוננת, נשלחה לה על ידי הנאשמים מערכת שלישית, הפעם בתוך מזוודת סכו"ם שעליה הוטבעה המילה "סולינגן" בלועזית. מערכת זו לא נשאה כל סימון בעברית לגבי שם היבואן, ארץ היצור וכיוצ"ב. למותר לציין כי אף מערכת זו לא היתה מתוצרת "סולינגן."

 

ו.       לקראת פסח 2001 פנה המתלונן, דרוטמן מיכאל, והתעניין במערכת הסכו"ם הנ"ל. גם למתלונן זה הוסבר כי מדובר במערכת מתוצרת "סולינגן" גרמניה אותה הוא רכש תמורת סך 299 ש"ח.

 

         המערכת נתקבלה בתוך מזוודת סכו"ם עליה הוטבעה המילה "סולינגן" בלועזית ואולם התברר כי מדובר במערכת זולה ומאיכות ירודה שלא עמדה בהדחה אחת של מדיח הכלים. משפנה המתלונן לנאשמים, הוחלפה אותה מערכת באחרת אשר לא נשאה כל סימון לרבות שם היצרן, שם היבואן, ארץ הייצור וכיוצ"ב.

 

 ז.      בגין מעשים אלה נטען כי הנאשמים עשו כדי להטעות את ציבור הצרכנים בכלל ואת המתלוננים בפרט בדבר מהותי בעסקה בכך שהבטיחו מערכת סכו"ם יוקרתית תוצרת "סולינגן" גרמניה כאשר בפועל הם סיפקו לצרכנים מערכת אחרת באיכות ירודה שאינה מתוצרת "סולינגן". עוד נטען כי הנאשמים שיווקו טובין לצרכן שלא נשאו סימון כדין, לרבות שם היצרן, שם היבואן וארץ הייצור.

 

         בכך עברו עבירה של הטעיית הצרכן, לפי סעיף 2 (א) ו- (ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 וכן של מכירת טובין שלא סומנו כדין בניגוד לסעיפים 17 (א) ו- 18 לחוק הנ"ל.

 

ח.      באישום השני נטען כי הנאשמים לא גילו ולא הודיעו לציבור הצרכנים, ולמתלוננים בפרט, פרטים בדבר וכותם החוקית לבטל את העסקה על אף שזו מהווה "עסקת מכר מרחוק."

 

         עוד נטען כי ביום 17.05.01 ביקשה המתלוננת גב' לינשה במכתב רשום שנשלח לנאשמים לבטל את העסקה ולהחזיר לה את כספה. הנאשמים לא הסכימו לביטול העסקה ולא החזירו לה את כספי התמורה ששילמה עד למועד הגשת כתב האישום.

 

ט.      במעשיהם המפורטים באישום השני, ביצעו הנאשמים לפי טענת התביעה, עבירות לפי סעיף 14ה (א)(1) לחוק הגנת הצרכן - אי החזרת התמורה בעקבות ביטול עסקת מכר מרחוק וכן עבירה לפי סעיף 14ג (א)(7) ו- 14ג (ב)(3) ו- (4) לחוק הנ"ל - אי הודעת פרטים בשיווק ובעסקת מכר מרחוק.

 

3.    ההטעיה המיוחסת לנאשמים לפי האישום הראשון, מתייחסת לכך שהציעו למכירה כנערכת סכו"ם יוקרתית מתוצרת חברת "סולינגן" בגרמניה בעוד שבפועל שיווקו מערכת זולה מאיכות ירודה ושאינה מתוצרתה של אותה חברה.

 

       לצורך ההכרעה בסוגיית ההטעיה המיוחסת לנאשמים, אני נדרש להיזקק לשתי שאלות אלו!

 

א.      האם הציעו הנאשמים לצרכנים סכו"ם מתוצרת חברת "סולינגן? "

 

ב.      ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, האם שיווקו ומסרו לצרכנים סכו"ם מאותה תוצרת?

 

4.    לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפניי, נחה דעתי כי הנאשמים אכן הציעו לצרכנים מערכות סכו"ם מסוג "סולינגן" . להלן עיקר הטעמים שהובילו אותי למסקנה זו:

 

א.      מעדותה של עדת התביעה מס' 1, מרים לינשה, עולה שכאשר התקשרה על מנת להזמין מאת הנאשמים קוצץ ירקות, שכנעה אותה המוקדנית לרכוש סכו"ם יוקרתי מתוצרת "סולינגן". בעדותה סיפרה "השעה היתה 50 :20 בערב וענתה לי הטלפנית בשם ענבר ואמרה לי שיש מבצע עד לשעה 00 :21 של סכו"ם מתוצרת "סולינגן" בסך של 299 ש"ח ואני לא אחוייב בדמי משלוח" (עמ' 4 שורה 9 לפרוטוקול). בהמשך סיפרה כי עם קבלת מזוודת מערכת הסכויים, גילתה כי לא מדובר במערכת "סולינגן". משכך, כבר ביום 10.05.01 הוחלפה המזוודה על ידי הנאשמים באחרת שגם עליה לא צויין השם "סולינגן" אלא שם אחר. ביום 14.05,01 הוחלפה המזוודה בשלישית והגיעה מזוודה שעליה נרשם השם "סולינגן" (ת/4). דא עקא שעד מהרה התברר כי אף מערכת זו אינה מתוצרת "סולינגן" אלא מדובר בחיקוי זול, ועל כך עוד ידובר בהמשך.

 

ב.      עדותה של עדת התביעה, גב' לינשה, עשתה עלי רושם מהימן וניכר היה כי היא זוכרת היטב את הפרטים הרלוונטיים אשר עיקרם אף הועלו על הכתב בפנייתה אל הנאשמים מיום 17.05.01 (ת/6).

 

ג.       אין חולקין כי הנאשמים מסרו לאותה עדה את המזוודה ת/4 עליה מוטבע השם "סולינגן". זוהי הראיה הממשית ביותר המאששת את טענת התביעה לפיה שווקו הנאשמים מערכות סכו"ם שהתיימרו להיות מתוצרת "סולינגן."

 

         משהוצגה ראיה חפצית זו בפני הנאשם מס' 3 במהלך חקירתו במשרדי התמ"ס והוא נדרש להתייחס אליה, טען כי אותה מזוודה נרכשה במיוחד עבור הגב' לינשה לאחר שהתלוננה מספר פעמים ועמדה על כך שתקבל סכו"ם מתוצרת "סולינגן". בעדותו ציין הנאשם "אתה שואל מי רכש את המזוודה שהוצגה בבית המשפט עליה רשום "סולינגן" ואני משיב ששלחתי את מנהל הרכש שלי על מנת שיקנה לי אותה. קנינו אותה על מנת למסור אותה לגב' לינשה ובכך תסתיים תלונתה" (עמ' 39 שורה 18 לפרוטוקול).

 

         גרסה זו של הנאשם אינה מקובלת עליי. ההצעה לרכוש עבור אותה מתלוננת מערכת מקורית של "סולינגן" אכן הועלתה על ידי הנאשמים, ואולם ואת רק בחודש יולי 2001 במכתב שנשלח ביום 11.7.01 (ת/7) זמן רב לאחר שהמזוודה ת/4 הגיעה כבר לידי גב' לינשה כפי העולה ממכתבה ת/6 שנשלח עוד בחודש מאי 2001. רוצה לומר - ההצעה לרכוש מזוודה מקורית מתוצרת "סולינגן" באה לאחר שהמזוודה ת/4 הגיעה לידי העדה הגב' לינשה ולכן אין בה כדי להסביר כיצד זה בכל זאת מסרו הנאשמים לידיה את המערכת ת4/ הנושאת את השם "סולינגן."

 

         יתר על כן, הנאשם מס' 3 ציין בעדותו כי המזוודה ת/4 נרכשה באמצעות מנהל הרכש אצל הנאשמת ואף ידע לנקוב בשמו של זה (ראה עמ' 40 שורה 18 לפרוטוקול). יחד עם זאת, לא ראו הנאשמים לזמן אותו עובד על מנת שימסור את גרסתו לגבי נסיבות רכישת המערכת ת/4. הימנעות זו מקימה חזקה כנגד הנאשמים לפיה אילו הוזמן אותו עד, היתה גרסתו פועלת לרעתם.

 

         לא זו אף זו, מעדותה של חוקרת התמ"ס, גב' אסתר אהרון, עולה כי הנאשמים נדרשו להציג חשבונית לגבי רכישת אותה מערכת וזאת יותר מפעם אחת, ברם, לא ראו לעשות כן (ראה עמ' 24 שורה 20 ו- 27 לפרוטוקול וכן עמ' 25 שורה 2 לפרוטוקול).

 

ד.      עד התביעה, דרוטמן מיכאל, העיד אף הוא כי נציגי הנאשמים הודיעו לו בשיחת הטלפון שקיים עמם לצורך הזמנת מערכת סכו"ם, כי מדובר במערכת מתוצרת "סולינגן" מגרמניה (ראה עמ' 11 שורה 16 לפרוטוקול). לדבריו, לאחר שהשלים את ההזמנה, קיבל בדואר מערכת סכו"ם שעליה נרשם השם "סולינגן" ואולם כעבור יפוים אחדים גילה כי מדובר בסכו"ם זול מאיכות ירודה.

 

         אף עד זה עשה עלי בעדותו רושם מהימן ושוכנעתי כי דבריו נכונים ומדוייקים. העד סיפר כי החזיר את המערכת וקיבל אחרת במקומה שאף היא הוחזרה. בסופו של דבר, קיבל את כספו מאת הנאשמים לאחר שלא עלה בידם לספק לו את המערכת המובטחת.

 

ה.      עדת התביעה, אילנה וקסלשטיין, חיזקה בעדותה את דבריהם של שני עדי התביעה הראשונים (המתלוננים). לפי דבריה, במועדים הרלוונטיים היא עבדה אצל הנאשמת 1 בתפקיד מוקדנית במחלקת הזמנות והונחתה לומר כי מערכת הסכו"ם שבה עסקינן, בה 72 חלקים בציפוי זהב ועיטורים, הינה של תוצרת "סולינגן" (עמ' 14 שורה 9 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית הוסיפה "לפעמים היו אומרים לנו שזה סולינגן ולפעמים חברה אחרת ולפי מה שאמרו לנו אנו מכרנו (עמ' 15 שורה 3 לפרוטוקול).

         עדה זו אשר הועסקה על ידי הנאשמת במועדים הרלוונטיים, עשתה עלי אף היא רושם טוב ומהימן ולא מצאתי כי היו לה מניעים זרים או פסולים שהניעו אותה להעיד כנגד הנאשמים.

 

 

ו.       ואם לא די בכל אלה, הנה באה עדותה של עדת ההגנה, קדוש דנה, אשתו של הנאשם מס' 2 וחיזקה את גרסת עדי התביעה. בעדותה היא סיפרה כי עבדה כמנהלת שירות לקוחות אצל הנאשמת 1 משך 4 שנים. לדבריה, במהלך עבודתה אצל הנאשמת ראתה מזוודות שעליהן רשום השם "סולינגן" (ראה עמ' 31 שורה 2 לפרוטוקול) ובהמשך ציינה "המוקדנית היתה רשאית לומר שיש לנו דגם סולינגן כי אכן היו לנו דגמים כאלה" (עמ' 31 שורה 8 לפרוטוקול).

 

         עדותה המפתיעה של עדת ההגנה חיזקה את גרסת עדי התביעה. הנאשמים נותרו נבוכים אל מול גילוי האמת עד שהנאשם מס' 3 ראה לציין ביחס אליה "לגבי אשתו של נסים שאמרה שראתה מזוודות כאלה אני משיב שאני עדיין בהלם מעדותה, לא יודע מה נכנס בה". (עמ' 40 שורה 11 לפרוטוקול).

 

ז.       על יסוד מקבץ העדויות דלעיל אני רואה לקבוע כי הנאשמים הציעו לצרכנים, לכל הפחות באמצעות המוקדניות, מערכות סכו"ם מסוג "סולינגן."

 

         לאור ממצא זה, מתייתר הדיון בשאלה באם הציגו הנאשמים גם בפרסומים בכתב את מערכת הסכו"ם כאילו מדובר היה במערכת "סולינגן". המאשימה ביקשה להוכיח כי הדגמים המופיעים בחוברות אותן הפיצו הנאשמים הם דגמים ייחודיים של חברת "סולינגן". אין בידי לקבוע מסקנה בעניין זה, אם כי על פניו נראה כי חלק מאותם דגמים המופיעים בחוברות נושאים סממנים ייחודיים של חברת "סולינגן."

 

         יחד עם זאת, די בקביעה לפיה הציגו הנאשמים בפני לקוחותיהם כי מדובר בסכו"ם מתוצרת "סולינגן", גם אם הדבר נעשה בשיחה טלפונית, על מנת לאושש את טענת התביעה לעניין זה.

 

5.    השאלה השניה העומדת לדיון הנה, האם סיפקו הנאשמים מערכות סכו"ם מתוצרת "סולינגן" כפי שהתחייבו בפני לקוחותיהם?

 

       דומה כי אף הנאשמים עצמם נכונים להודות במשתמע כי לא סיפקו סכו"ם מתוצרת "סולינגן."

 

       עדותו של עד התביעה, ברוך רוזנשטיין, מחזקת מסקנה זו. עד זה עוסק מזה כ- 25 שנה ביבוא סכו"ם מסוג "סולינגן", המוכר לדבריו בעיקר ליהודים יוצאי אירופה. על פי דבריו, השם "סולינגן" מתייחס לכפר בגרמניה הנמצא כ- 30 ק"מ צפונית מזרחית לעיר קלן. "זה כמו שבוואריה מוכרת כאיכות לפורצלן ובוהמיה מוכרת כמקום איכות לקריסטל וזכוכית" (עמ' 16 שורה 25 לפרוטוקול).

 

       משהוצגה בפניו מערכת הסכומים ת/4 התייחס אליה העד באומרו "את מציגה בפניי את הסכו"ם שבמזוודה ואני מאשר כי זה לא סולינגן... ניתן להבחין בהבדל בין המוצר המקורי לבין זה, בברק, בפיניש ובצורה. הסכו"ם שאת מציגה בפניי קרוב לוודאי יחליד בעוד שזה המקורי, לא" (עמ' 17 שורה 15 לפרוטוקול).

 

6.    על יסוד מקבץ האמור, אני קובע כי הנאשמים ביצעו במעשיהם עבירה של הטעיית הצרכן בעניין מהותי בעסקה, בכך שהציגו בפני הצרכנים פרטים מטעים ושקריים לגבי והותו של יצרן המוצרים אותם הציעו למכירה .

 

       די בכך על מנת להרשיעם בביצוע עבירות לפי סעיפים 2 (א) ו- (ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981.

 

7.    אשר לעבירה הנוספת המיוחסת לנאשמים באישום הראשון, לפיה מכרו טובין שלא סומנו כדין, מצאתי כי עבירה זו לא הוכחה במידה המתחייבת במשפט הפלילי.

      

       סעיף 17 (א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 מחייב עוסק לסמן על גבי טובין המיועדים לצרכן פרטים בדבר שם המצרך וכינויו המסחרי, ארץ הייצור, שם היצרן ומענו ואם המצרך מיובא - שם היבואן ומענו.

 

       לבד מעדותה של עדת התביעה מרים לינשה לעניין זה, לא הובאה כל ראיה שתתמוך בטענה התביעה כי המוצרים אותם שיווקו הנאשמים לא כללו פרטים מזהים כמתחייב על פי דין. על אף שעדותה של הגב' לינשה עשתה עלי רושם מהימן, אין בה די, כשהיא לבדה, על מנת לבסס הרשעה בסעיף זה. אילו רצתה המאשימה יכולה היתה במסגרת הקירתה לתפוס מוצרים ופריטים המצויים במשרדי הנאשמים ומוצעים למכירה על מנת להוכיח כי אלה היו נעדרי פרטים מזהים כדרישת החוק. משלא נעשה הדבר, לא ראיתי להרשיע את הנאשמים על יסוד עדותה היחידה של המתלוננת.

 

       לפיכך, אני מזכה את הנאשמים מן העבירה של מכירת טובין שלא סומנו כדין.

 

8.    במכתבה של עדת התביעה מרים לינשה (ת/6) היא ביקשה לבטל את העסקה ולקבל את כספה חזרה כולל פיצוי כספי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. הואיל ומדובר בעסקת מכר כרחוק, היה על הנאשמים להשיב לעדה הנ"ל את כספה תוך 14 יום מיום קבלת הודעת הביטול, זאת בהתאם להוראות סעיף 14ה (א)(1) לחוק הגנת הצרכן.

 

       תחת לעשות כן, הציעו הנאשמים לעדה להחליף את מערכת הסכו"ם שנמסרה לה באחרת. (ראה מכתבם מיום 11.07.01 ת/7). רק לאחר שהוגש כתב האישום, ניאותו הנאשמים

 

       להחזיר לעדה את כספה. בכך ביצעו עבירה לפי סע' 14ה (אן(1) לחוק.

 

9.    המאשימה מייחסת עוד לנאשמים, עבירה על הוראות סעיף 14ג (א)(7) לחוק, בכך שלא סיפקו לצרכן פרטים בדבר זכותו לבטל את החוזה ולא את האופן שבו יוכל לממש זכות זו.

 

10.  הנאשמים הציגו בפניי מכתב שנלווה לפי טענתם לחוברות אותן הפיצו ובו ציינו באופן מפורש את זכותו של הצרכן לבטל את העסקה תוך 30 יום אגב קבלת כספו חזרה.

 

       אכן עיון באותו מכתב, נ/3, מלמד כי הנאשמים הציגו בפני הצרכנים את זכותם לבטל העסקה ואף נתנו בידם לממש זכות זו משך פרק זמן ארוך מכפי שקבע המחוקק, באשר העמידו הזכות לתקופה של 30 יום. מכתב זה הנראה לי אותנטי ומהימן משמיט את הקרקע תחת האישום לפי סעיף זה.

 

11.  אשר על כן, אני רואה לזכות את הנאשמים מן העבירה לפי סעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן - אי הודעת פרטים בשיווק ובעסקת מכר מרחוק.

 

12.  סוף דבר, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם לפי סעיפים 2 (א) ו- (ב) וכן סעיף 14ה (א)(1) לחוק הגנת הצרכן ומזכה אותם מן העבירות שיוחסו להם לפי סעיפים 17(אן, 18, 14ג (א)(7) וכן 14ג (ב)(3) ו- (4) לחוק הנ"ל.

 

ניתן היום, ו' בתמוז תשס"ג, (6 ביולי 2003), במעמד הצדדים.

 

_______________

א. טובי, שופט

                                                               

  

בתי המשפט

בית משפט השלום בחיפה                                                               תפ 003093/02

רח' תל-אביב 11, חיפה

 

בפני כב' השופט א. טובי                                                                        תאריך : 13/07/2003

 

בעניין                       מדינת ישראל

                               ע"י ב"כ עוה"ד  היועמ"ש

                                                                                                                               המאשימה

 

-נ ג ד -

 

4.       טופ טרייר יבוא ושיווק ישיר בע"מ

5.       קדוש ניסים

6.       אליק אברהם

 

                                                                                                                               הנאשמים

נוכחים:                    ב"כ המאשימה: עו"ד גב' בורנשטיין

                               ב"כ הנאשמים: עו"ד חדאד והנאשמים בעצמם

 

 

גזר דין

 

1.    הנאשמים, חברה ומי שהיו במועד הרלוונטי מנהליה הפעילים, הורשעו בעבירה של הטעיית הצרכן, עבירה לפי נזעיף 2(א) ו- (ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") וכן בעבירה של אי החזר תמורה בעקבות ביטול עסקת מכר מרחוק, בניגוד לסעיף 14ה (אן(1) לחוק.

 

2.    הנאשמים עסקו בשיווק ופרסום מוצרים שונים בדיוור ישיר, ובין היתר פרסמו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, מערכת סכו"ם שכונתה על ידם "יוקרתית", למתלוננים אשר התקשרו לקבל פרטים אודות אותה מערכת, נאמר כי מדובר במערכת סכו"ם מתוצרת "סולינגן" מגרמניה. בפועל, סיפקו הנאשמים מערכת זולה, מאיכות ירודה ובכך הטעו את המרככים בעניין מהותי בעסקה.

 

       משביקשה אחת המתלוננות לבטל את העסקה ולקבל את כספה חזרה, סירבו הנאשמים והציעו לה תחת ואת חלופות אחרות. בכך עברו על הוראות סעיף 14ה (א)(1) לחוק.

 

3.    בטעונים לעונש הפנתה ב"כ המאשימה לכך שמדובר בשיטת מסחר המיועדת להוליך שולל את ציבור הצרכנים וכי מדובר במכירות בהיקפים גדולים ונרחבים. לדבריה, כל שיטת השיווק הנהוגה בידי הנאשמים, היתה בנויה ומבוססת על הבטחת מוצר השונה ממה שסופק בפועל. עוד ציינה כי לנאשמת מס' 1 הרשעה קודמת בעבירה של הטעיית הצרכן בפרסום ואי סימון טובין, בניגוד לחוק הגנת הצרכן. על אף הקנס שהושת על הנאשמת באותו מקרה, לא הפיקו הנאשמים את הלקח והמשיכו בדרכי הרמייה. ב"כ המאשימה הדגישה את הצורך בהטלת עונש מרתיע שיהא בו מסר ברור כנגד שיטות של הונאת הציבור במסחר.

 

       הואיל והנאשמת 1 אינה פעילה יותר, ביקשה התביעה להטיל את העונש בעיקר על הנאשמים 2 ו- 3 כשזה כולל קנס כספי מרתיע ומאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים.

 

4.    ב"כ הנאשמים טען כי במהלך 3 שנות פעילותה של הנאשמת 1, הוגשו כנגדה בסה"כ 16 תלונות בלבד. לגבי דידו, מדובר במספר מזערי, יחסית להיקף המכירות של המוצרים שמכרה הנאשמת. בהתייחסו למתלוננים שהעידו בפניי, ביקש הסניגור המלומד ליתן לתיק את הפרופורציה הנכונה והפנה לכך שההטעיה, אם נעשתה, לא היתה בפרסום בקטלוגים, אלא לכל היותר במידע שנמסר טלפונית לצרכנים שהתקשרו. ב"כ הנאשמים הפנה עוד לכך שלא היתה לנאשמים 2 ו - 3 כל כוונת מרמה או הונאה, והראיה שבחרו לערוב לחובות החברה על מנת להמשיך את פעילותה. לו מדובר היה בנוכלים, הרי שהדבר הקל ביותר מבחינתם היה להתנער מחובות החברה ולהביא לסגירתה.

 

5.    לדעתי יש ליתן משקל משמעותי לעובדה שהנאשמים ביצעו את המעשים המיוחסים להם בהיקפים נרחבים וגדולים. העובדה שבפניי העידו שני מתלוננים בלבד, אין בה כדי לשנות ממצא זה. עדת התביעה, אילנה וקסלשטיין העידה כי ביום טוב מוקדנית יכולה למכור כ10 מערכות מן הסוג שבו עסקינן (ראה עמ' 14 שורה 26 לפרוטוקול. נביא בחשבון כי בכל משמרת עבדו 12 - 14 מוקדניות (דברי עדת הגנה אורטל לוי עמ' 32 שורה 6 לפרוטוקול והנה לנו היקף עצום של מערכות שנמכרו בכל משמרת. אותה עדה מטעם ההגנה ציינה כי היא עצמה מכרה כ- 6 - 8 מערכות מאותו סוג ליום (שם בפרוטוקול. גם אם לא כל מערכות הסכו"ם שנמכרו הוצגו כאילו מדובר היה בתוצרת "סולינגן", הרי עדיין בפנינו היקף גדול מאוד של מכירות שיסודם בשקר ומרמה.

 

       מדובר אם כן בהיקף נרחב של מוצרים שנמכרו אגב הונאת הצרכנים ובניגוד להתחייבות הנאשמים לספק בידם סחורה מאיכות טובה ויוקרתית כהגדרתם.

 

6.    חוק הגנת הצרכן נועד להגן על צרכנים ולציבור בכללותו יש עניין שמשווק יספק את  הסחורה שלה התחייב ולא ינהג בדרכי רמייה והונאה. אחת הדרכים למנוע מעשים פסולים ואסורים שכאלה הינה בדרך של אכיפת החוק והטלת עונשים מרתיעים שיחדירו בציבור את המסר כי לא משתלם לבצע עבירות מסוג זה. השיטה שבה נהגו הנאשמים מחייבת התייחסות מחמירה על מנת לשמור על ציבור הצרכנים ולקיים חיי מסחר הוגנים אגב הבטחת שוק תחרותי וחופשי המקפיד על כללי גילוי נאותים ואי הטעיית הצרכן.

 

7.    בחנתי מנגד את הנסיבות האישיות של הנאשמים ואת המצב הכלכלי הדחוק שבו הם מצויים ואולם ראיתי ליתן לנסיבות אלו משקל מועט. אפשר ואילו השכילו לנהל את עסקיהם ביושר ובדרך התואמת את החוק, לא היו מוצאים עצמם במצב העגום שבו הם מצויים כיום.

 

8.    על יסוד מכלול האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים שלהלן :

 

א.    אני גוזר על הנאשמת מס' 1 קנס כספי בסך 30,000 ש"ח.

 

ב.    אני גוזר על כל אחד מהנאשמים 2 ו- 3 קנס כספי בסך 20,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תחתיו.

 

ג.     אני גוזר על כל אחד מהנאשמים 2 ו- 3 מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יורשעו במהלך אותה תקופה בעבירה על חוק הגנת הצרכן.

 

ד.    הקנסות ישולמו ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר מהעד תשלום השיעור הראשון יחול ביום 15.08.03 ויתר התשלומים ב- 15 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא יסולק במלואו או במועדו, יעמוד כל סכום הקנס לפירעון מיידי בצירוף תוספת פיגור כמתחייב על פי דין.

 

 ה.   הנאשמים 2 ו- 3 ישלמו למתלוננת לינשה מרים פיצוי בגובה הסכום ששילמה בעבור מערכת הסכו"ם שרכשה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום ועד החזרת הכסף לידיה. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום.

 

ו      אני מורה לחלט את המוצגים ת/4, ת/11 ו- ת/20 שבתיק.

 

ז.     אני מורה על חילוט התחייבותה של הנאשמת מס' 1 בת.פ. 5991/00 וזאת עד לסכום של 30,000 ש"ח.

 

ניתן היום, י"ג בתמוז תשס"ג, (13 ביולי 2003), במעמד הצדדים.