‏ פברואר, 2006

חקיקה סביבתית בקהילה האירופית

 

החקיקה בתחום איכות הסביבה התמקדה בשנים האחרונות באמצעים אינטגרטיביים ורוחביים, המתייחסים להיבטים שונים של פגיעה בסביבה. החקיקה החדשה מעבירה חלק ניכר מהשיקולים הסביבתיים לתהליך הייצור והתכנון, בהתאם לכך, גם את האחריות לגרימת נזק סביבתי ליצרן.

 

רשימה זו נועדה למפות המהלכים העיקריים בקהילה האירופית, העשויים להשפיע על הייצוא הישראלי, או להוות עניין אחר לתעשייה הישראלית. להלן שלושת ההיבטים שנבחנו בחקיקה הסביבתית האירופית:

1. חקיקה קיימת
2. REACH – התפתחויות אחרונות
3. התכנית התימטית ה6- מבט לעתיד

 

1. חקיקה קיימת

 

IPPC- Integrated Pollution and Prevention Control

·         דירקטיבה המחייבת מפעלים בקבלת אישור, בהתאם לרמות הזיהום שלהם.

·         הדירקטיבה מתייחסת ל-30 סקטורים תעשייתיים ומכסה זיהום אוויר, מים וקרקע וכן פיקוח על פליטת חומרים.

·         החקיקה קיימת משנת 1996, עד 2007 כל המפעלים, החדשים והקיימים, יהיו חייבים לעמוד בדרישות הדירקטיבה.

·         העיקרון העומד בבסיס האישורים במסגרת זו הינו הBAT (Best Available Technology), כלומר, על המפעל להוכיח שהוא פועל על פי הטכנולוגיה האפשרית הטובה ביותר.

·         יישום הIPPC יתבצע בעיקרו ברמה הלאומית והמקומית. הרשויות המקומיות הן אילו אשר תקבענה באם לאשר מפעל והן תנהלנה את מתן האישורים. יחד עם זאת, הכללים המנחים לקביעת הBAT , יבוצעו ברמה האירופית, ע"י חילופי מידע בין המומחים הלאומיים השונים, באמצעות מרכז IPPC בסביליה.

·         הנתונים הנדרשים לקבלת אישור כוללים: פעילות המפעל, דרישות האנרגיה וחו"ג, פליטות והטכניקות להפחתתן.

·         לרשויות המקומיות ישנו מקום לשיקול דעת במתן האישור, בו יכולים להשתלב שיקולים כלכליים, מיקום גיאוגרפי וכיו"ב.

 

עקרון הBAT – על המפעל להוכיח שהטכניקות בהן הוא משתמש הן היעילות ביותר הקיימות להפחתת הזיהום שלו וכי הוא עומד בכמות הפליטה המוגבלת (ELV-(Emission Limit Value, כמפורט בכל BAT. יש לציין, כי העיקרון מתייחס לא רק לשיטה היעילה ביותר, אלא גם למה נמצא בגדר האפשר. שני התנאים יחד שומרים מקום רחב לפרשנות.

אם כן, הקריטריונים לאישור מפעלים תחת מדיניות זו הינם גמישים ופתוחים לשיקול הדעת של הרשויות המקומיות. לרשויות המקומיות יש חופש גדול יחסית להחליט בין השיקולים הסביבתיים, הגיאוגרפים והכלכלים במתן אישור.

תפקיד הנציבות ביישום חקיקה זו טמון בארגון חילופי מידע לגבי הELV הלאומיים השונים ולגבי הBAT  והוצאת דיווח שנתי על יישום הדירקטיבה ופרשנותה במדינות החברות. חילופי המידע מועברים למשרד הIPPC בסביליה.

חילופי וניתוח המידע מרוכזים בנציבות, המפרסמת לפיהם את הBREFs – שהם מסמכי ההתייחסות לBAT. מסמכים אילו מכוונים הן את הרשויות והן את התעשיות ביישום הדירקטיבה.

עד עתה 21 BREFs שלמים ועוד 12 בהכנה. הם מכסים את הרוב המכריע של סקטורים הכפופים לIPPC. בנוסף למסמכים הסקטוריאליים, עתידים להיכתב מספר BREFs  רוחביים, שיתייחסו למערכות פיקוח, אחסון חומרים, יעילות השימוש באנרגיה וכיו"ב. (ראה נספח 1-  סטאטוס הBREF's ופרוטיהם)

 

 

ה-IPPC בהיבט החקיקתי הרחב בקהילה האירופית

הIPPC  מתוכנן להוות פלטפורמה למתן אישורים ואכיפת דירקטיבות אחרות, בתחום הזיהום הסביבתי. בין היתר, בהקשר לחקיקות המפורטות להלן.

ה-IPPC והWFD-

הWFD הינה דירקטיבה שמטרתה הפחתת פליטות הכימיקלים המסוכנים למים עד 2020. לפי הדירקטיבה הזו, הנציבות יכולה ליצור רשימת חומרים מזהמים וזיהוי המסוכנים שבהם. על אותם חומרים מסוכנים, הנציבות תציע פיקוח להגבלת הפליטה שלהם, תוך 20 שנה. אמצעי הפיקוח של הנציבות ליישום הדירקטיבה ישענו באופן משמעותי על הIPPC ועל הBAT.

 

הIPPC- ומניעה ומחזור פסולת

בדומה להתייחסות בנושא זיהום מים, גם בתכנית לחקיקה בנושא מחזור פסולת ומניעתה, ישנה התייחסות והפניה ליישום דרך הIPPC. קרי, ה-IPPC יכלול אספקטים של ניהול פסולת, אשר אינם כלולים בו היום (היום קיימים באופן חלקי בלבד).

 

ה-IPPC ומדיניות הEnvironmental liability

דירקטיבה חדשה משנת 2004. כלי רוחבי, אשר מונע מתוך עקרון של – "המזהם משלם". עקרון זה מבוסס על ההנחה כי הסיכון שבחיוב המזהמים הפוטנציאלים בתשלום על תיקון הנזק הסביבתי, יגרום להם לפעול באופן זהיר ומונע יותר.

גם בדירקטיבה זו ישנו יחס מיוחד למפעלים המחזיקים באישור IPPC, אותם מפעלים יהיו פטורים מתשלום העלויות של פעולה מתקנת כנגד זיהום, באם הוכח כי נגרם מפליטה, או מאירוע אשר אושר ע"י ה IPPC.

 

חבות סביבתית (Environment Liability)

 

דירקטיבה (EC/2004/35) העוסקת בחבות סביבתית, המיישמת את עיקרון 'המזהם משלם'.

במקרים בהם נגרם  נזק מזיהום סביבתי, הדורש השקעת מאמצים ומימון בשיקומו ותיקונו, יוטל הנטל לניקוי ותיקון הנזק על הגוף האחראי לזיהום.

·         החקיקה אומצה על ידי הפרלמנט והמועצה בשנת 2004. עד 2007 צריכה להיות מיושמת בכל המדינות החברות.

·         ההנחה הבסיסית בדירקטיבה היא, כי הסיכון בעלות הכלכלית של נשיאת אחריות ע"י המזהם הפוטנציאלי, יגרור התנהגות זהירה ומונעת יותר מלכתחילה. כמו כן, השיקול הכלכלי יכול לעודד תעשיות למצוא ולהשתמש באמצעים הטובים ביותר להימנע מנזק לסביבה.

·         בנוסף לכך, דירקטיבה אחידה בעניין האחריות הסביבתית תמנע ניסיונות התחמקות מחוקים דרקוניים של מדינה חברה אחת, על ידי העברת היצור למדינה חברה אחרת.

·         הדירקטיבה מתייחסת רק לזיהומים עתידים והיא מגבילה את האחריות ל30 שנה.

·         הנזק  הסביבתי אותו מכסה הדירקטיבה: א. זנים וסביבות מגוריהם המכוסים ע"י חקיקה אירופית; ב. מים לפי הWater Framework Directive-; סכנה לבריאות הציבור הנובעת מזיהום הקרקע ומי התהום.

·         פעילויות הכפופות לדירקטיבה מפורטות בנספחים 3 ו4. נספח 4 מפרט פעילויות הנחשבות מסוכנות  במיוחד ואילו נספח 3 מפרט פעילויות הכפופות לחקיקה אחרת של האיחוד להגנת הסביבה. פעילויות שאינן כלולות באחד הנספחים, יהיו המזהמים אחראים רק על נזקים לגיוון הביולוגי במקרים של טעויות או הזנחה.

·         יוצאי דופן בדירקטיבה- הובלת חומרים מסוכנים בים, או ביבשה ותעשיות גרעיניות.

·         בפועל, האחריות לתיקון הנזק, תיפול על המפעיל, אשר גרם לסיכון לנזק, או לנזק עצמו. במקרים בהם המזהם לא נמצא, הרשויות המקומיות יכולות לנקוט באמצעים. כך גם במקרים בהם הגוף המזהם פטור מאחריות לפי הדירקטיבה, או אין באפשרותו לשאת במחיר הטיפול בנזק.

·         הדירקטיבה מאפשרת למפעילים הפועלים בתחומים בעלי פוטנציאל זיהום גבוה, לרכוש כיסוי פיננסי למקרה שיצטרכו לשאת בהוצאות הנזק הסביבתי.

 

סחר בפליטות גז חממה

האיחוד האירופי התחייב לרמה מקסימאלית של פליטת CO2 באמנת קיוטו. על מנת להגיע לרמה זו, יש להגביל את המפעלים הפולטים גז חממה בפליטות שלהם.

בכדי לסייע במטרה זו, נוצרה דירקטיבה ETS (Emissions Trading System), שמטרתה לאפשר סחר ברמות פליטה בין מפעלים לפי עלויות הפליטה.

·         הדירקטיבה נכנסה לתוקף ב1 לינואר 2005

·         רמות הפליטות המותרות מחושבות לתקופות של מספר שנים (2005-2007, בעתיד יהיה ל5 שנים)

הדירקטיבה מכפיפה כ-12,000 מפעלים, אשר מחויבים להחזיק אישור לגזי חממה המונפק ע"י הרשות הלאומית

 

חקיקה קיימת בתחום שימוש בר קיימא בקוטלי מזיקים

 

דירקטיבה EEC/91/414 – אישור PPP  (Plant Protection Products) דורשת בדיקות סיכונים מקיפות לגבי השלכות על הסביבה והבריאות קודם לשיווקו של מוצר, או חומר להגנה על צמחים. בנוסף ישנם חוקים לגבי רמות משקעים מקסימאליות במזון ובמוצרי מזון. תכנית היישום, אשר החלה ב1992,  מתוכננת להסתיים ב2008. משנת 2003 עוסקת הרשות האירופית למזון ובטיחות (European Food (and Safety Authority בהערכות סיכון. הנציבות היא שתחליט לגבי ניהול הסיכונים לפי הערכות הרשות.  הערכות הסיכון מתייחסות לבטיחות השימוש במוצר ביחס לנזקים ל: סביבה, לבריאות הציבור ומשקעים בשרשרת המזון.

                       

הBiocidal Product Directive – מטרתה הרמוניזציה של השוק האירופי בכל הקשור לחומרי טיהור שונים (סבונים, ניקוי וחיטוי בתים, חומרי ניקוי מים, ניקוי מזון וכיו"ב). חומרים אילו יעברו תהליך בחינה, הערכת סיכונים ואישור ברמה האירופית. חומרים שיש בהם נזק מסוים בשימוש וקיים בשוק תחליף פחות מזיק, המשמש לאותה מטרה יוכלו להיאסר להפצה.

 

החקיקה הקיימת מתרכזת בשלבי תחילת וסוף החיים של חומרי ההדברה. חקיקה חדשה, במסגרת האסטרטגיה לשימוש בקוטלי מזיקים, עתידה להתמקד בשלבי השימוש בחומרים אילו.

 

יש לציין, כי נושא השימוש בחומרי הדברה, מטופל במסגרת התכנית התימטית ה6 (עליה יפורט בהמשך) במסגרת אסטרטגיה ספציפית לשימוש בר קיימא במוצרי הדברה. תכנית ליישום אסטרטגיה זו טרם אומצה במוסדות הקהילה האירופית, אך מתכניות ראשונות, ניתן לצפות כי תכנית העבודה בתחום זה תכלול בין היתר: איסור ריסוס מהאוויר, שיפור הפיקוח על השימוש וההפצה של חומרי הדברה, תיקון ה-PPP, עידוד חקלאות שאינה משתמשת בחומרי הדברה (כולל סיוע כספי), היטלים מיוחדים על קוטלי מזיקים וכיו"ב.[1]

 

Environmental Management and Audit Scheme

דירקטיבה זו מ2001, מציגה כלי לחברות המעוניינות במערכות לניהול סביבתי ובכך לשפר את הפעילות הסביבתית שלהם. הדירקטיבה מכילה הן חברות ומפעלים, אך גם את סקטור השירותים, כמו בנקים ומוצרים.

החקיקה מפרטת את האספקטים הסביבתיים להם יש לשים לב, הגדרת מדינות סביבתית, ובחינה סביבתית מוקדמת.

 

2.  REACH - התפתחויות אחרונות

 

האיחוד האירופי עומד בפני שינוי כולל בכל הנוגע לטיפול בכימיקאלים. הצעת החקיקה  REACH -Registration, Evaluation and Authorization of Chemical מציגה מנגנון אירופי חדש לרישום, הערכה ורישוי חומרים כימיים, עבור כל חומר כימי המיוצר, או מיובא לא"א, בכמות העולה על 1 טון לשנה. 

הצעת החקיקה עברה את אישור מועצת השרים בדצמבר 2005, לאחר שהוכנסו בה שינויי הפרלמנט האירופי. תהליך אישור החקיקה צפוי להסתיים במחצית השנייה של 2006 והיא אמורה להיכנס לתוקף באביב 2007. סוכנות הכימיקלים אמורה להתחיל לפעול שנה לאחר מיכן.

להלן חלק מהנקודות בהן חל שינוי בהצעה החדשה, לעומת הנוסח הקודם:

 

·         הקלת הדרישות למידע המסופק לסוכנות האירופית עבור רישום חומרים המיוצרים בין 1-10 טון לשנה

·         הדגשת החובה לאחריות העסקים עצמם ליידע את הצרכנים על חומרים מסוכנים, המידע יהיה פתוח לעובדים וצרכנים

·         היקף- נוספו חומרים לרשימת הפטורים - מינרלים, אוכל, פולימרים וחומרים המיועדים למו"פ. הפטורים אינם גורפים ועבור כל אחד מהמוצרים ישנו פטור לחלקים מסוימים מהחקיקה.

·         חומר אחד- רישום אחד- שינויים הנוגעים לעיקרון זה, לפיו חומר אחד יכול להירשם פעם אחת- כלומר מקדם שת"פ בין חברות. ישנם שינויים הנוגעים לעקרון זה: חילופי מידע לא סודי בין חברות. קבלת יוצאי דופן במקרה של מגבלת סודיות – יקבע ע"י הסוכנות ולעולם לא על מידע לגבי ניסויים בבע"ח. הסוכנות תחויב לפרסם רשימה של חומרים שכבר נרשמו כדי להקל על יצרנים ובכדי להימנע מכפילויות.

·         הגבלות על ניסויים בבע"ח- החמרת הדרישות בעניין ההימנעות מניסוים על בע"ח. בכל מקרה בו קיימת אפשרות אחרת לביצוע ניסויים, יחויב היצרן להשתמש בה. כמו כן, יהיה עליו לספק את כל המידע על ניסויים ועל האפשרות להימנע מהם.

·         תפקיד הסוכנות האירופית – הסוכנות תהיה אחראית על כל ניהול תהליך ה-REACH. גם לגבי ההערכה (evaluation) וגם לגבי הרישום והאישור. אמנם תיעזר ברשת של גופים לאומיים, אך היא תהא הגוף הקובע את העדיפויות להערכה ותקבע תכנית שנתית.

·         לרשימת המוצרים המסוכנים מאוד נוספו מוצרי הטבק וחומרים הגורמים לאלרגיות.
3. The 6th EAP and the Thematic Strategies

 

הרוח הכללית המעצבת את האג'נדה בפוליטית בתחום, מתייחסת לחשש מפני הפיתוח המואץ במדינות החברות החדשות, גל חדש של דה רגולציה, יחד עם הדיון הכללי על המימשול האירופי והאינטרסים הכלכלים הגדלים.

התכנית התימטית השישית לאיכות הסביבה, מתייחסת  לארבעה תחומים עיקריים: שינוי אקלימי; הגנה על הבריאות ואיכות הסביבה; הגנה על משאבי טבע; טיפול ומניעת פסולת.^[2] התכנית תהיה בתוקף עד 2012.

לשם מימוש יעדי התכנית, נגזרו ממנה שבע אסטרטגיות:

1. זיהום אוויר (אומצה ב- 21.9.05)
2. הגנה ושימור סביבה ימית (אומצה ב-24.10.05).
3. שימוש בר קיימא במשאבי טבע (אומצה ב-21.12.05).
4. מניעת ומחזור פסולת (אומצה ב- 21.12.05)
5. איכות סביבה אורבאנית (אומצה ב-11.1.06)
6. טיפול בקרקעות (בדגש מניעה וטיפול בזיהום) – בהכנה לרבע ראשון של 2006
7. שימוש בר קיימא בחומרי הדברה – בהכנה למחצית הראשונה של 2006

 

מטרת האסטרטגיות הינה טיפול בנושאים הספציפיים הנ"ל, מתוך ראיה ארוכת טווח (10-25 שנים) וכן מיפוי יעדים ואופני הגשמה. 

כל אסטרטגיה פותחה לאחר תהליך ממצה של מחקרי השפעה, בחינת המדיניות והמסגרת הרגולטורית הקיימת והתייעצות מקיפה עם בעלי עניין.[3]

 

להלן עיקרי חמשת האסטרטגיות, אשר אומצו עד לכתיבת שורות אלה:

 

1. האסטרטגיה לזיהום אויר (CAFÉ- Clean Air For Europe)

מטרת [4]CAFÉ, אשר אומצה ב-21.9.05, היא פיתוח מדיניות ארוכת טווח להגנת הבריאות ואיכות הסביבה מפני נזקי זיהום האוויר, המסבים לכלכלה האירופית הפסדים הנעים בין 427 ל-790 מיליארד יורו מדי שנה.[5] 

האסטרטגיה מתמקדת בהפחתת הזיהום מחמישה מוקדי זיהום ראשיים-

sulphur dioxide (SO2), nitrogen oxides (NOx), ammonia (NH3), volatile

Organic compounds (VOCs) and Ground-level ozone.

התכנית מציעה לאחד מס' דירקטיבות קיימות לאחת, שעיקרה יהיה איכות האוויר באיחוד האירופי. [6]

כמו כן, כוללת התכנית פעולות נוספות בתחומים ספציפיים-

• בחינה מחדש של מכסות זיהום האוויר הלאומיות של המדינות החברות (NECD - National Emission Ceilings )
• תיבחן האפשרות להרחיב את דירקטיבת ה-IPPC (רישוי מתקנים תעשייתיים), כך שתחול גם על פליטות נמוכות יותר מכפי שקבוע בה כיום.
• תחבורה- תיבחן האפשרות להטלת מכסות זיהום לרכבים חדשים, רכבי הסעות ומשאיות.   

 

2. האסטרטגיה להגנה ושימור הסביבה הימית[7]

האסטרטגיה מבוססת בעיקרה על פעולה פנימית ושת"פ בין המדינות החברות לבין עצמן (ומדינות שלישיות בעלות גבול ימי משותף). ב-4 השנים הקרובות, כל מדינה חברה אמורה לגבש על סמך מחקרי השפעה, תכנית להגנה ושימור הסביבה הימית שלה, בדגש על טיפול בנמלים ובמעגנים. במידה ואושרה ע"י הנציבות, תבוצע התכנית עד שנתיים מיום האישור ובכל מקרה לא יאוחר מ-2016. מטרת הנציבות ביישום אסטרטגיה זו, היא להשאיר את הטיפול ככל הניתן ברמת המדינות ולפיכך לא יוקם כל גוף לשת"פ ברמת האיחוד. כמו כן, התערבות רגולאטורית מצומצמת למינימום ההכרחי.

הדירקטיבה הנוספת היחידה העוסקת בסביבה הימית, ועליה נשענת מרבית האסטרטגיה, הינה דירקטיבת המים מ- [8]23.10.00 , המגדירה את דרישות הסטאטוס האקולוגי אליו צריכים להגיע מי תהום ומים שעל פני השטח ממקורות שונים (אגמים, נהרות, מי חופים ועוד) עד 2015. האסטרטגיה תהא בתוקף עד 2021.

 

3. האסטרטגיה לשימוש בר קיימא במשאבי טבע

ב- 21.12.05 אימצה הנציבות שתי אסטרטגיות בתחום איכות הסביבה: אסטרטגיה לשימוש בר קיימא במשאבי טבע ואסטרטגיה למניעת פסולת ומחזורה (תפורט בהמשך).[9]

האסטרטגיה לניצול משאבי טבע[10], אשר תהא בתוקף עד 2030, כוללת בין היתר את הפעולות הבאות:[11]

• הנציבות תקים מרכז מידע ומחקר לגבי משאבי טבע ואופני שימוש "ירוקים" יותר. כמו כן, יושם דגש על מחקר לשם פיתוח תכניות פעולה לצמצום ההשפעות האקולוגיות השליליות בסקטורים ספציפיים של הכלכלה האירופית – לא פורט באילו.
• הקמת פאנל בינ"ל בשיתוף תכנית איכות הסביבה של האו"ם (UNEP) שיספק חוות דעת בלתי תלויות לגבי אספקטים גלובליים של שימוש במשאבים.
• בדומה לאסטרטגיה להגנת ושימור הסביבה הימית, גם כאן ניתן חופש פעולה רחב למדינות. כל אחת מהן אמורה לפתח תכניות לאומיות, תוך התייעצות בפורום בעלי עניין שמרכזת הנציבות.

 

ב-2008 מתוכנן לצאת נייר שיבחן את יישומה של האסטרטגיה בפועל ותחזית לשנים הבאות.

 

4. האסטרטגיה למניעת ומחזור פסולת[12]

מטרות האסטרטגיה בתחום זה הן :[13]

• הפחתת ההשפעה השלילית של הפסולת על איכות הסביבה
• עידוד ההימנעות מייצור פסולת תוך שימוש נבון יותר במשאבים קיימים.
• תמיכה בפעולות מחזור וצריכת מוצרים ממוחזרים.
• שיפור הטמעת המסגרת המשפטית הקיימת בקרב המדינות.

 

• החקיקה האירופית בסקטור הפסולת מתפרשת על פני תחומים רבים: פסולת עירונית, אריזות, רכבים, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. כצעד ראשון, הנציבות תבחן מחדש את דירקטיבת הפסולת מ-1975,[14] במטרה לחייב את המדינות לתקני ויעדי מחזור, לפתח תכניות לאומיות לצמצום הפסולת וכן לאחד ולהבהיר את החקיקה הענפה הקיימת בתחום.

 

בנוסף לכך, הפעולות הבאות, מתוכננות אף הן כחלק מיישום האסטרטגיה:

- במהלך 2006 אמורים לצאת מספר דו"חות שיסקרו את ההתקדמות בתחומים הבאים: אריזה ואריזת פסולת; השגת יעדי המחזור בנוגע לסיום חיי מוצרים; הצעה לאיחוד מס' דירקטיבות פסולת העוסקות בTtitanium Dioxide ופרסום הנחיות לגבי הסוגיה בה מוצר לוואי  הופך לפסולת בפני עצמו/ אינו נחשב שכזה.

- במהלך 2007 תיבחן מחדש דירקטיבת ה-IPPC  במטרה להרחיבה, כך שתכלול גם מחזור באמצעים ביולוגיים, אופני שריפת פסולת מסוכנת ופרסום מסמכי הנחיה לטיפול בפסולת מסוכנת תחת ה-IPPC. תיבחן גם רפורמה בדירקטיבה לגבי השימוש במי שופכין בחקלאות  ופרסום מסמך הנחיות לגבי שינוע ימי של פסולת.

- ב-2008 אמור לצאת מסמך ההערכה הראשון לבחינת ההתקדמות שנעשתה תחת דירקטיבת ה-WEEE.

פירוט נרחב יותר ניתן למצוא במסמך ה-FAQ שפרסמה הנציבות לגבי האסטרטגיה.[15]  בשנת 2015 מתוכננת בחינה של האסטרטגיה, יישומה בפועל, והיעדים שהשיגה לקראת "הפיכת החברה האירופית לחברה ממחזרת". (ראה פירוט בנספח 2)

5. האסטרטגיה לאיכות סביבה אורבאנית[16]

מטרת האסטרטגיה, אשר אומצה ב-11.1.06, היא הטמעה טובה יותר ברמה המקומית, של המדיניות והחקיקה האירופית בתחום בכלל, ובפרט יוזמות הנוגעות לאיכות הסביבה בערים, כגון מניעת זיהום אויר, רעש וטיפול בפסולת.[17]

האסטרטגיה אינה כוללת חקיקה חדשה ומטרתה העיקרית הינה עידוד יוזמה וולונטרית של המדינות עצמן על מנת לשפר את הטמעת המדיניות הקיימת, ברמה המקומית.[18]

לפיכך, היוזמות העיקריות המתוכננות הן:

- במהלך 2006, הנציבות תספק סיוע טכני למדינות בנוגע לניהול סביבתי משולב, תוך דגש על הטמעת הדירקטיבות בתחומים הבאים: זיהום האוויר, רעש, פסולת וחיסכון באנרגיה.

- הנציבות תספק סיוע טכני והדרכה לצורך תכנון מערכות תחבורה ציבוריות ברות קיימא.