חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 72), התשס"ה-2005, בא לחדש הסדר זמני שנחקק בעבר כהוראת שעה בתחום התכנון והבניה. בשנות ה-90, עם גלי העליה הגדולים ותנופת הבניה במשק ולאור הצורך הדחוף שהיה אז בקיצור ההליכים ברישוי בניה, נקבע בהוראת שעה מנגנון באמצעותו ניתן היה לקבל היתר בניה באישורו של אדריכל  ללא צורך באישור הוועדה לתכנון ובניה. הוראת השעה עמדה בתוקפה עד שנת 1997 ולא חודשה, בין היתר בשל אי הסדרה מספיקה של נושא האחריות החלה על האדריכל.

 

התיקון החדש מפעיל שוב את מנגנון ה"מורשה להיתר". על פי התיקון, אדריכל המורשה לכך – "מורשה להיתר" - רשאי להגיש בקשות להיתרי בנייה לרשות תכנון לאחר שוידא את התאמת התכנית לדין. בהעדר תגובה מאת רשות התכנון בתוך חודשיים, מקבל ההיתר שנתן האדריכל תוקף כאילו ניתן על ידי רשות התכנון. בתיקון נוסף גם הסדר לגבי חלוקת האחריות בין הגורמים המקצועיים השונים המעורבים בתכנית -  הסדר שהיה חסר בהוראת השעה בשנות ה-90. על משרד מוטל לנהל – במסגרת מרשם המהנדסים והאדריכלים הפועל במשרד - את הרגולציה של העיסוק כ"מורשה להיתר" לרבות בחינת הכישורים, ניהול המרשם וניהול מערך של דין משמעתי.