הממשלה אישרה השבוע הצעת החלטה בעניין עידוד תעסוקה - תכנית לפיתוח הנגב שהוגשה ע"י המשנה לראש הממשלה שמעון פרס וסגן רוה"מ ושר התמ"ת, אלי ישי.

                                  

בהחלטת הממשלה נקבע כי בישובי הבדואיים והחרדים בנגב יחולו הכללים הבאים לעניין הפעלת מסלול התעסוקה:

 

א.       מספר העובדים המינימאלי יהיה 4 עובדים.

ב.       כמפעל יחשב כל עסק בענפי השירותים, והתיירות.

ג.        שיעור התמיכה להעסקת נשים בדואיות וגברים חרדים יעמוד על 20%.

ד.       על שיעור התמיכה יווסף גם החזר עלויות המעביד להסעות מאורגנות אל וממקום העבודה, ועד לסך של 3,000 ₪ לעובד לשנה.

 

בדברי ההסבר מצויין כי מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי שיעור ההשתתפות של בדואים בשוק העבודה נמוך באופן משמעותי ועומד על 34.4% בלבד. התרומה העיקרית לשיעורי ההשתתפות הנמוכים של בדואים נובעת משיעור השתתפות נמוך ביותר של נשים בדואיות העומד על 8.6% בלבד בהשוואה ל 67.0% בקרב נשים יהודיות. לאור כך, נקבע שיעור תמיכה גבוה יותר לתעסוקת נשים בדואיות.

 

עוד מצויין בדברי ההסבר כי בקרב הבדואים שאינם משתתפים בשוק העבודה קיים שיעור גבוה של  אנשים אשר מדווחים כי חיפשו אך הפסיקו בחיפושיהם לאחר שהתייאשו מלמצוא עבודה. כך, שיעורם של אלה מסך האנשים שאינם משתתפים בכוח העבודה עומד על 9.5% בקרב הבדואים בהשוואה ל 2.3% בקרב היהודים. כלומר שבפני חלק גדול יחסית מקרב האוכלוסייה הבדואית שאינה משתתפת בכוח העבודה עומדים חסמים שמקורם בצד הביקושים.

 

בקרב המשתתפים בשוק העבודה נמצא שיעור גבוה של מובטלים באוכלוסייה הבדואית (15.4%), מתוך כך שיעור האבטלה של גברים בדואים גבוה במיוחד ועומד על 14.5%. מובן מאליו כי הנתון הרשמי נמוך מהמצב בפועל, לאור האמור לעיל.

 

באשר לאוכלוסיה החרדית, שיעורי התעסוקה בקרב האוכלוסיה החרדית, ובעיקר אצל הגברים הינם נמוכים ביותר, עומדים כיום  על 30.6% (לעומת 70% אצל גברים יהודים שאינם חרדים).

 

כמו כן, בבחינת חסמי תעסוקת המגזר החרדי נמצא כי גישה למידע אודות תעסוקה, וקיום תנאי סף של אורח חיים חרדי במקום העבודה, מהווים חסמים מרכזיים. לפיכך, סבסוד עובדים חרדים אצל המעסיקים יעודד מחד הקמה עצמאית של גופים משימים שיתמחו באוכלוסיה החרדית, ומאידך יצור כדאיות לניהול שדרת עבודה מותאמת לאורחות החיים החרדיים.

 

לצד כל האמור,  גם שוק העבודה בנגב הינו מצומצם יחסית וגיוסי כוח האדם לתעסוקה בתחומים שנקבעו בתוכנית התעסוקה ובהיקפים הנדרשים, יצרו חסם נוסף. לפיכך הורחבה והותאמה התוכנית במיוחד למגבלות המקומיות ובכלל זה  - צמצום דרישת מספר המועסקים המינימלי, הרחבת הענפים שנכללים בתוכנית, הוספת מימון עלויות ההסעות אל וממקום העבודה.